החופה

לחופה לוקחים פרוכת או יריעה ללא קישוטים הפרוסה על ארבעה עמודים שעומדים על הרצפה.
מקפידים לקיים את החופה תחת כיפת השמים.

החופה צריכה להיות די גדולה בכדי שיוכלו להיכנס תחתיה כל הנוגעים בדבר: החתן והכלה, השושבינים, מסדר הקידושין, העדים ומברכי הברכות.

דואגים מראש שיהיו בה כוס ויין עבור הברכות.

נוהגים להשתמש בכוס מזכוכית דקה )שתשבר בקלות( ללא רגל, שלימה וטבולה.

יש המהדרים להשתמש ביין אדום.

נוהגים לעטוף את בקבוק היין בזמן החופה, גם אם מקפידים להשתמש ביין מבושל.

טבעת הקידושין

המנהג

באמצעות טבעת הקידושין החתן 'קונה' את הכלה והיא נעשית 'מאורסת' לו.
החתן עונד את הטבעת לכלה תחת החופה תוך כדי אמירת המילים "הרי את מקודשת לי בטבעת זו – כדת משה וישראל".

על הטבעת להיות רכושו של החתן, ולכן יש לקנות אותה מכספו של החתן (או מכסף שהוא קיבל במתנה).

הטבעת צריכה להיות מזהב טהור, עגולה וחלקה, וללא אף חריטה (מבפנים או מבחוץ, גם לא חריטה המעידה על טיב המוצר).

אף שצריך לקנותה – אין מניעה לעשות זאת בתשלום בהמחאה או בכרטיס אשראי.

טעמים למנהג בדרך ההלכה והדרוש

מן התורה ניתן לקדש את האישה בשלוש דרכים: כסף, שטר וביאה. ונהגו לקדש בכסף דווקא.
בקידושי כסף עצמם, נהגו לקדש דווקא ב'שווה כסף' שהיא הטבעת.

על הקידושין באמצעות טבעת דווקא נאמרו הסברים שונים:

א. מסופר שתמר ביקשה ערבון מיהודה "חותמך, פתילך ומטך" (וישב לח, יח), וביארו בעלי התוספות בפירושם על הפסוק שכאשר היא ביקשה את החותם, היא התכוונה ל"טבעת שאתה חותם בה", בכדי שיקדשה "כדת משה וישראל".

ב. החינוך כותב: "משרשי המצוה .. שתתן אל לבה לעולם, שהיא קנויה לאותו האיש, ולא תזנה תחתיו ולא תמרוד בו, ותתן לו יקר והוד לעולם כעבד לאדוניו .. ומהיות מיסוד המצוה מה שזכרתי, נהגו ישראל לקדש בטבעת להיות בידה תמיד למזכרת".

ג. הרבי מביא את ביאורו של הגאון הרגוצ'ובי:
מכיוון שכיום אנו עורכים את הקידושין (נתינת הכסף) והנישואין (החופה) בסמיכות זה לזה – אם האיש היה נותן לה כסף, מכיוון שמיד הוא היה חוזר לרשותו (כמו "נכסי מלוג"), הרי אינה יכולה להתקדש בזה, כי נמצא שהכסף מעולם לא יצא לגמרי מרשותו.
אבל כאשר הוא נותן לה טבעת, הרי היא נעשית שלה לגמרי, כי: 1. טבעת יכולה להיות רק על אצבע אחת (של האישה). 2. גם אם האישה לא עונדת את הטבעת, לאיש אסור לעונדה, שהרי יש איסור של "לא ילבש איש שמלת אישה".
ולכן האיש עונד את הטבעת על ידה של האשה, מכיוון שהדין הוא שאם מקדשה בכלי או בלבוש, היא לא קונה אותם עד שתשתמש בהם, והשימוש בטבעת היא ענידתה על האצבע.

טעמים למנהג בדרך הסוד

הרמ"א כותב שטעמם של הנוהגים לקדש בטבעת הוא מתקוני זהר.
ואלו הם הטעמים המובאים שם:
1. מכיוון שהאות מ"ם סופית, שהיא סתומה, מסמלת את מחשבתו הסתומה של הקב"ה (שהיא כל כך גבוהה עד שלא ניתן לגלותה), שקדמה להמשכת אור הקו, וממנה נמשך אחר כך האור לעולם. והיא מופיעה בצורה זו (ם) בפסוק "לםרבה המשרה (ולשלום אין קץ)" – היא נעשית הטבעת בה מקדש החתן את הכלה, ועליה נאמר שהתגלמות הקשר נעוץ בטבעת (תיקון ה).
2. העניין הזה קשור גם עם קשר התפילין (תיקון ה).
מכיוון שעניין התפילין הוא שיעבוד המוח והלב לה', וגם עניין הנישואין הוא השיעבוד של האישה לבעלה (כנ"ל בשם החינוך).
3. כמו שאצל הקב"ה יש שלושה עניינים שהם: ברכה, קדושה וייחוד. וכאשר יש ייחוד נמשכים מכך ברכות וכולם מתקדשים. כך גם אצל בני האדם, צריך להיות במעמד הייחוד (הקידושין) גם קדושה וברכה:
קדושה ניתן לומר רק במחיצת עשרה מישראל, ולכן עניינה של הקדושה הוא האות י', וזוהי צורת הטבעת. אצבע הכלה עליה עונדים את הטבעת היא בצורת האות ו'. שני העדים הנוכחים בקידושין הם כנגד שני אותיות ה'. נמצא שבמעמד הקידושין נוכח שם י-ה-ו-ה.
כאשר עונדים את הטבעת על אצבע הכלה – יוצאת צורת האות ז', ולכן אומרים שבע ברכות לכלה (תיקון י).

טבעת וחותם לאור פנימיות התורה

לעיל הובא הטעם שקידושין בטבעת נלמדים מהנישואין של יהודה ותמר, ויש בזה עומק נוסף:
המדרש מבאר את הכתוב "ויכל אלקים ביום השביעי": "רבנן אמרי: משל למלך שעשו לו טבעת, מה היתה חסירה? חותם. כך מה היה העולם חסר? שבת".
'טבעת' היא מלשון טבע ומסמלת את ההנהגה הטבעית של העולם, כזו שאינה מגלה את הבורא. ואילו ה'חותם' הוא גילוי אמיתתו של הבורא, שהרי חותמו של ה' היא האמת, וזה נעשה באמצעות הנהגה ניסית.
בספירות: 'טבעת' מסמלת את ספירת המלכות – שורש טבע העולם; ו'חותם' מסמל את ספירת היסוד – שורש ההנהגה הניסית בעולם.
והחידוש הוא שהחותם והטבעת מחוברים זה לזה, כך שהחותם מגלה למי שייכת הטבעת. דהיינו, שהעולם (הטבע) היה חסר את החותם – ההצהרה שהוא שייך לה', ועל ידי השבת נתגלתה גדולת ה' גם בטבע העולם.
זוהי הסיבה שתמר התקדשה באמצעות טבעת עם חותם: כי עניין הנישואין ברוחניות הוא חיבור היסוד (והספירות שמעליו) עם המלכות, בכדי לפעול את "בניין המלכות".
[וזה פעל גם את הולדת פרץ שמזרעו הוא דוד המלך, מלכות בית דוד ועד למלך המשיח – בניין המלכות בשלימותו].
לפיכך גם אנחנו מקדשים באמצעות טבעת, שכן בכל נישואין נוצר חיבור בין כוח האין־סוף לבין טבע העולם, כאשר בני הזוג שהם בשר ודם מקבלים את הכוח והאפשרות להוליד.