ו. נתבאר לעיל¹ בשייכות הענין ד"אוי לרשע אוי לשכנו" לחודש אלול, שהענין ד"אוי לרשע" (שבירת הרע ע"י עבודת התשובה) שבחודש אלול פועל גם על "שכינו" – חודש מנחם-אב שלפניו.

והנה, כשם שבהעבודה ד"סור מרע" ישנו הענין ד"אוי לרשע אוי לשכנו", דהיינו שהעבודה ד"סור מרע" מתחילה עוד קודם הזמן המיוחד לה (בחודש מנחם-אב, שלפני חודש אלול) – כן הוא גם בהעבודה ד"ועשה טוב", שכאשר ישנו ענין טוב, יש להתחיל בהעבודה הקשורה בזה עוד קודם הזמן ("טוב לצדיק טוב לשכינו").

ואדרבה: בעניני טוב וקדושה מצינו להדיא שזמן דקדושה משפיע על הזמן שלפניו – ענין ההוספה מחול על הקודש (כנ"ל²), שביום- הכפורים הוא מדאורייתא³, ובשבת ויו"ט – לדעה א' הוא מדאורייתא, ולדעה ב' – מדרבנן⁴.

– כ"ק מו"ח אדמו"ר כתב פעם בשם אדמו"ר מהר"ש⁵, בנוגע לענין כבוד חמיו שהוא מדרבנן: "אַ דרבנן וואלגערט זיִך אויך ניִט"…

ז. ומזה מובן גם בנוגע לעניני העבודה בשייכות להזמן דנישואין.

ובהקדמה: בענין הזמן ישנם כמה סוגים: זמן (מוגבל), נצחיות (בלי-גבול בזמן גופא), ועד להענין דאין-סוף שלמעלה גם מענין הנצחיות, כיון שהוא למעלה מהגבלות הזמן לגמרי.

וענין זה – אין-סוף שלמעלה מהשתלשלות – נמשך בנישואין שלכן נמשך עי"ז "בנין עדי עד"⁶ ב"דור ישרים יבורך"⁷, ענין הנצחיות⁸.

וזהו א' מהטעמים למארז"ל⁹ שחתן ביום חופתו מוחלין לו כל עוונותיו, כיון שענין הנישואין מגיע עד אין-סוף שלמעלה מהשתלשלות, ששם אין מקום לכל הענין של עוונות ופגמים כו'.

וממילא מובן, שאם כל זמן משפיע על הזמן הסמוך לו, הרי בודאי שבבוא זמן שבו נמשך אין-סוף שלמעלה מהשתלשלות, אזי "אשרי לצדיק אשרי לשכינו" ("אשרי" דייקא, שמורה על ענין התענוג והנצחיות, למעלה מהשתלשלות), דהיינו שעוד משך זמן קודם הנישואין נמשך כבר מעין המשכה זו, בפנימיות או במקיף עכ"פ.

ח. והנה, כשם שבנוגע ליום הנישואין ("אשרי לצדיק"), אף שנמשכת המשכה שלמעלה מהשתלשלות, מ"מ יש צורך בקצת הכנה לזה, באופן של אתערותא דלתתא דוקא, ד"באתערותא דלתתא תליא מילתא"¹⁰ [שזהו הטעם ש"נהגו שהחתן והכלה מתענין ביום חופתן"¹¹, "דהוי סליחה דידהו שנמחלין עוונותיהן ויום כפור דידהו"¹²] – כן הוא גם בנוגע לזמן שלפני הנישואין שבו נמשך מעין המשכה הנ"ל ("אשרי לשכינו"), שכבר אז צריך להתחיל בעניני ההכנה.

ומצד הק"ו ד"מדה טובה מרובה" (כבפירוש רש"י שהובא לעיל¹³ בענין "טוב לצדיק טוב לשכינו") – הרי מהזמן שבו מתחילים הבלבולים ("טומלען זיך") בהענינים החיצוניים של החתונה, צריכה להתחיל גם ההכנה לחתונה ברוחניות, ע"י עבודת התשובה והעבודה בהקו ד"ועשה טוב".

כלומר: בזמן שבו מתחילים הבלבולים בעניני ממון הקשורים עם החתונה; בסידור מקומות הישיבה בסעודת החתונה באופן שלא תהי' "קנאה¹⁴ במעשה בראשית"… שלא למעט ב"ישותו" של אף אחד,

– ולהעיר, שכל ענין הישות אין לו מקום לפי האמת, שהרי "אמת אמר אל יברא"¹⁵ –

ועד"ז בנוגע לפרחים, ובנוגע לתמונות ("פּיקטשערס"), ובפרט לאחרונה, שלא מסתפקים בתמונות ב"שחור-לבן", אלא צריכים תמונות צבעוניות ("קאָלירטע פּיקטשערס"), "רחמנא ליצלן"… –

הנה מהזמן שבו מתחילים "טומלען זיך" – הרי מוטב "טומלען זיך" ב"עשה טוב"; לערוך חשבון על כל העוונות שעבר במשך כל ימיו ולעשות תשובה עליהם, ללמוד תורה, לקיים מצוות בהידור ולעסוק בעבודת התפלה.

– כאשר¹⁶ הציעו לפני אדמו"ר האמצעי מספר שידוכים, העדיף את השידוך שיוכל לבוא לידי פועל מוקדם ככל האפשר, כיון שלא היתה לו סבלנות להמתין להמאמרים שישמע לרגל החתונה!…

מהחתנים שבימינו, אי-אפשר לתבוע שכל ענין החתונה יהי' נוגע להם רק כדי להרבות אור החסידות בעולם… אבל לכל-הפחות תובעים מהם שלא ישכחו אודות דין מפורש – שמובא לא רק בתורת החסידות, אלא גם בנגלה דתורה, ונפסק להלכה33 – שחתן ביום חופתו מוחלין לו על כל עוונותיו שעבר במשך כל ימיו, כולל גם על החטא החמור דח"נ, שהוא גורם את הגלות ומעכב את הגאולה¹⁷. ובזמן שכזה – מה לו לחשוב ו"טומלען זיך" בכל הענינים החיצוניים הנ"ל, או אפילו בענינים של בית דירה, שזהו"ע שנוגע להאדם עוד יותר מאשר מזון ולבושים¹⁸; בזמן זה מוטב להרבות בתשובה, כדי שימחלו לו על כל עוונותיו!

ומה שחושב שעליו להיות טרוד בענינים אלו, כדי שחתונתו תהי' כמו אצל שאר בני-אדם… – הרי רואים אנו כבר בחתונה הראשונה, חתונתו של אדם הראשון, שלא זו בלבד שלא היו תמונות צבעוניות, אלא אפילו תמונות ב"שחור-לבן" לא היו… אלא הי' כולו טהור, ואעפ"כ היתה החתונה בהצלחה!…

ט. כל המדובר לעיל – אינו בבחינת "בדיחה" ("דזשאָק") ואינו "דרשה", אלא הכוונה היא כפשוטו, בנוגע לפועל ממש:

כיון שנוכחים כאן כמה וכמה חתנים, וכן כמה שיהיו חתנים בתוך מספר שבועות – עליהם לדעת שאין להם לבלבל את עצמם בכל הענינים הנ"ל; כל המלאכה בענינים הנ"ל צריכה להיות נעשית ע"י אחרים, ואילו החתן והכלה עצמם צריכים לעסוק לא בהטפל, אלא בהעיקר.

והרי העיקר הוא – שהחתונה תהי' בשעה טובה ומוצלחת, ושיהי' "בנין עדי עד", והבטחת דבר זה אינה יכולה להיות ע"י "תמונות" וכדומה… אלא ע"י לימוד תורה, קיום מצוות בהידור, התעסקות בעבודת התפלה ותשובה, ותשובה באמת,

– ישנו פתגם שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר בשם הרשב"ץ¹⁹: "הוא כבר מחל לעצמו" ("ער האָט זיך שוין מוחל געווען")… הוא עושה "חשבון" שברגע אחד יכול הוא להפוך מרשע גמור לצדיק גמור²⁰, ובמילא הרי הוא כבר "מוחל לעצמו"!… אלא התשובה צריכה להיות באופן שהקב"ה ימחל לו, תשובה אמיתית –

ודוקא עי"ז אפשר להבטיח שהחתונה תהי' בשעה טובה ומוצלחת, ו"בנין עדי עד".

כאשר מברכים את הברכה ד"בנין עדי עד", אזי נעשה "בנין עדי עד" בפועל – ע"ד המבואר²¹ בנוגע לברכת השיבנו וסלח לנו, שכיון שמברכים על זה, בודאי שנעשית הסליחה והמחילה מיד; וכל מה שתובעים ממנו הוא – שיניח את כל הבלי העולם, ואזי תהי' החתונה בשעטומ"צ, ו"בנין עדי עד", כרצונו של הקב"ה.

י. אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר הי' המנהג, שגם הורי החתן והכלה היו מתענים ביום החופה²². וכיון שגם אצל הורי החתן והכלה ישנו ענין התענית – הרי גם אצלם צריך להיות ענין ההכנה.

אמנם אי אפשר לדרוש מ"אביו של חתן ואמה של כלה"²³ שיישבו במשך כל הזמן וילמדו "דרך חיים" או "צאינה וראינה", שהרי סוף-סוף עליהם להכין את צרכי החתונה;

אבל זאת תובעים מהם: א) שההכנות יהיו לא רק בהענינים שישנם גם אצל אינם-יהודים, להבדיל, אלא גם ובעיקר בהענינים ד"ונפלינו אני ועמך"²⁴, ב) גם בנוגע לשאר הענינים דצרכי החתונה – אפשר לעשותם ללא "הידורים", וכאשר יעסקו בענינים אלו בקרירות ("קאַלטערהייט"), יהי' זה טוב יותר ("געזינטער") עבורם ועבור המסובים.

אמנם, כל זה הוא בנוגע לההורים; אבל מהחתן והכלה עצמם – תובעים שלא יהיו שקועים כלל ("זיי זאָלן אינגאַנצן ניט ליגן") בהענינים הטפלים, כיון שענינים אלו יכולים להיעשות על-ידי אחרים.

– כאשר יש צורך למדוד בגדים – בהכרח, אמנם, למדדם על החתן… אבל גם אז אין לו להיות שקוע בכך (ובפרט שבלאו הכי אין הוא יכול לראות בעצמו כיצד הבגד נראה עליו…), אף שהמדידה בפועל צריכה להיות על גופו; אבל בענינים אחרים, ובפרט להיות שקוע בהם – ודאי שאין לזה מקום, אלא צריך שיהי' לו בטחון בהקב"ה שכל הענינים יהיו כדבעי.

והוא עצמו יחשוב, כאמור, רק על העיקר, והרי הדין הוא ש"כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך – ברכה מלשון המשכה (כמבואר בחסידות²⁵) – על העיקר ופוטר את הטפלה"²⁶, היינו, שעי"ז שיפעל וימשיך את העיקר, יומשך בדרך ממילא גם הטפל.

יא. כאמור לעיל, שהדיבורים אינם לשם דרשה, אלא הכוונה היא לפועל.

וזוהי ההוראה בנוגע לפועל:

נוסף על הדינים שצריכים ללמוד – שאין צורך להזהיר ("באַוואָרענען") על זה, שהרי מדובר בבני-ישראל כשרים ובבנות-ישראל כשרות, ובוודאי ילמדו את הדינים במדה הדרושה ובזמן הנכון ("וויפל מען דאַרף און ווען מען דאַרף"), ולא ידחו זאת לאחר זמן – הנה נוסף לזה, יש לעסוק בכלל בלימוד התורה, קיום המצוות בהידור, עבודת התפלה, ותשובה באמת, ועי"ז נעשה שמוחלין לו כל עוונותיו, והחתונה תהי' בשעה טובה ומוצלחת, ו"בנין עדי עד".

ומכיון שבר"ח אלול מתחילה ההכנה ליום-הכפורים²⁷, שהוא "יום חתונתו"²⁸ – הרי ע"י שיביאו לידי פועל את ענין ההכנה ל"חתונתו" הפרטית, יהי' זה הכנה, סיוע וחלק גם בהענין ד"יום חתונתו" (הכללי), עד לקירוב הגאולה, שאז יהי' ענין הנישואין דהקב"ה וכנס"י²⁹.

* * *

יב. בנגלה דתורה ישנם ענינים שהסדר מעכב בהם, וענינים שהסדר אינו מעכב בהם. וכיון ש"זאת התורה אדם"³⁰ – ישנם ב' אופנים אלו גם בחיי האדם, היינו, שישנם ענינים שצריכים להיות בסדר דוקא, וישנם ענינים שבהם הסדר אינו נוגע כ"כ, והעיקר הוא לעשותם מתוך אמת ("מיט אַן אמת"), וכאשר עושים מתוך אמת – אזי "רצון יראיו יעשה"³¹.

והנה, בנוגע לב' אופנים אלו בתורה, הרי בכלל – בעניני חולין הסדר אינו מעכב, ובעניני קדשים מעכב³²; ובקדשים גופא – ב"דברים הנעשים בפנים" נוגע הסדר יותר מאשר ב"דברים הנעשים בחוץ"³³. ומזה מובן שכן הוא גם בב' האופנים בחיי האדם – שככל שהענין הוא פנימי יותר, נוגע בו יותר הסדר.

אמנם, יוצא מכלל זה הוא ענין התשובה, שעם היותו ענין פנימי (ולכאורה הי' צ"ל נוגע בו יותר ענין הסדר), הרי הוא למעלה מסדר והדרגה, להיותו למעלה מבחי' השתלשלות שבנפש [וזהו שעבודת התשובה היא למעלה מעבודת הצדיקים שהיא באופן של "תמידין כסדרם"], ולכן גם למעלה מגעת התשובה בדרגא שלמעלה מהשתלשלות³⁴.

יג. וכן הוא בהנוגע להמדובר לעיל בענין עבודת התשובה קודם הנישואין:

בכלל, הסדר הוא, כאמור, שהתשובה צ"ל קודם הנישואין, דהיינו, במשך הזמן שבין ה"תנאים" להחתונה. אמנם, מכיון שבענין התשובה אין הסדר נוגע כ"כ (כנ"ל), הרי אלו שלא עשו זאת קודם הנישואין, יכולים לעשות זאת גם לאחרי הנישואין.

אלו שעומדים עדיין לפני ה"תנאים", והם "צריכים לאותו דבר" – עליהם לעשות תשובה באמת, ועי"ז יומשך להם הענין הדרוש להם למטה מעשרה טפחים, כיון שההעלמות וההסתרים שהיו להם עד עתה בענין זה, הם בגלל שלא היתה התשובה כדבעי, וממילא ע"י ענין התשובה באמת יסירו את ההעלמות וההסתרים.

ועד"ז לאידך גיסא: ישנם כמה – הלואי ולא היו כפי שישנם בפועל ("הלואי וואָלט ניט זיין ווי עס איז פאַראַן")… – שעומדים כבר לאחרי הנישואין, ועדיין לא עשו תשובה כדבעי, ולכן יכולים וצריכים הם להשלים זאת עתה, כהפתגם והלימוד הידוע³⁵ מהענין ד"פסח שני": "עס איז ניטאָ קיין פאַרפאַלן" (אין דבר "אבוד"), וכל שלא הי' הדבר במזיד ו"להכעיס" – אף פעם לא מאוחר להשלים ולתקן.

– בענין חיובי הבעל לאשתו ישנה חקירה³⁶ האם החיוב נעשה רק פעם אחת, בשעת הנישואין, אלא שתוקפו הוא למשך כל זמן הנישואין, או שבכל רגע ורגע נעשה חיוב חדש. ונפקא-מינה במי שיש לו שתי נשים, האם יש דין קדימה לאשתו הראשונה: להאופן הא' – יש לה דין קדימה, כיון שחיובו אלי' קדם; ולהאופן הב' אין לה דין קדימה, דמכיון שהחיוב נעשה בכל רגע מחדש, שתיהן שוות בו.

ובנוגע לעניננו: אלו שבעת הנישואין לא עשו תשובה כדבעי, צריכים להשלים זאת עתה, ועי"ז יפעלו גם על העבר, כיון שבכח התשובה לתקן את כל החסרונות, ע"ד ש"חכם עוקר את הנדר מעיקרו"³⁷.

ועי"ז תהי' תועלת גם בנוגע להחסרונות בגשמיות, כמו בענין העדר שלום בית וכדומה, שהם מצד העדר התשובה כדבעי – שכל החסרונות יתמלאו, ועד שישתכחו לגמרי כלא היו, וע"ד מ"ש³⁸ "אודך הוי' כי אנפת בי", שאע"פ ש"אנפת בי", מ"מ "אודך", כיון שהענין ד"אנפת" כלל אינו נרגש עתה, וניכרת הטובה בלבד.

מקורות

1. לקו"ש שבפנים ע' 65
2. לקו"ש שם ס"ע 57 ואילך
3. ראה הנסמן שם בהערה 19
4. ראה הנסמן שם בהערה 20
5. ראה תו"מ – רשימת היומן ע' רכו. וש"נ
6. נוסח ברכה שלישית דשבע ברכות
7. לשון הכתוב – תהלים קיב, ב.
8. ראה לקו"ת שה"ש לט, ד ואילך. ובכ"מ.
9. ירושלמי ביכורים פ"ג ה"ג. מדרש שמואל רפי"ז. הובא בפרש"י עה"ת וישלח לו, ג
10. לקו"ת דרושי ר"ה נח, ב. ובכ"מ
11. רמ"א אה"ע סס"א ס"א.
12. שו"ת מהר"ם מינץ סק"ט. וראה לקו"ש ח"ל ע' 164. וש"נ
13. לקו"ש שבפנים ע' 60
14. לשון חז"ל – ברכות לג, ב. ועוד
15. ב"ר פ"ח, ה
16. ראה סה"ש תרח"ץ ע' 256. וראה גם תו"מ ח"י ע' 203.
17. ראה ל"ת להאריז"ל עה"פ ישעי' נט, כ. וראה גם תו"מ שם ע' 66. וש"נ.
18. ראה לקו"ת ברכה צט, סע"א ואילך. לקו"ש ח"ט ע' 139 הערה 31.
19. ראה גם תו"מ ח"א ע' 135. וש"נ
20. ראה קידושין מט, ב. או"ז סקי"ב. תניא פ"א
21. תניא אגה"ת פי"א (ק, א-ב)
22. ראה תו"מ ח"ב ע' 252. וש"נ
23. ע"פ כתובות ג, סע"ב ובפרש"י
24. תשא לג, טז. וראה גם תו"מ ח"ו ריש ע' 172
25. תו"א מקץ לז, ג. ובכ"מ
26. ברכות מד, רע"א (במשנה)
27. ראה טור או"ח ר"ס תקפא. השלמה לשו"ע אדה"ז שם
28. שה"ש ג, יא. וראה תענית כו, ב (במשנה) ובפרש"י
29. ראה שמו"ר ספט"ו.
30. חוקת יט, יד. וראה זח"ב קיז, ריש ע"ב. ח"ג כט, ב. ובכ"מ
31. תהלים קמה, יט.
32. ראה תוד"ה ואם (מנחות לח, סע"א)
33. ראה יומא ס, א
34. ראה תו"מ סה"מ תשרי ע' פד ואילך. ע' צו ואילך. ועוד
35. סה"ש תש"א ע' 115 (נעתק ב"היום יום" יד אייר)
36. ראה מפענח צפונות פ"ה סכ"ח. וש"נ. וראה גם תו"מ ח"ז ע' 219
37. כתובות עד, ריש ע"ב
38. ישעי' יב, א.