המנהג

ביום החתונה נהוג שהחתן הולך לטבול את עצמו במקווה טהרה.

הכוונה

אביו של הרבי, הרה"ק המקובל רבי לוי יצחק כתב לרבי במכתב ליום חתונתו, שידייק לטבול במקווה, וגם כתב לו מה עליו לכוון:

שהוא טובל ב"מקווה ישראל הוי'" – דהיינו, שהארבעים סאה של המקווה הם ארבעת היו"דים של שם ע"ב [שם הוי' כשנכתב במילוי של יו"ד, הינו בגימטריה 72 (יו"ד, ה"י, וי"ו, ה"י)].

שורשו של שם ע"ב הוא מהמזל "נוצר חסד", ועניין זה "שייך מאוד לחתן".

ביאור השייכות לחתן

במאמר ד"ה אשר ברא תשל"ט (ס"ג) ביאר הרבי על הפסוק "לפני לא נוצר א-ל" (ישעיה מג, י), שיש קשר מיוחד בין עניין היצירה (נוצר) לבין שם א-ל, מכיוון ששם זה הוא בספירת החסד.

דהיינו, מכיוון ש"עולם חסד יבנה", העולם נבנה על ידי ספירת החסד, לכן בשם זה נמצאת הלשון "נוצר".

וכן הוא גם אצל חתן, שעניינו הוא "חות דרגא" – שיורד ממקומו ומשפיע לכלה בכדי לבנות עולם (בניין עדי עד), גם אצלו מתגלה עניין זה.