הלכות ומנהגים
סעודות ה'שבע ברכות' הן סעודות מצווה.
בסעודות אלה החתן והכלה צריכים לאכול כזית לחם, במידה ולא אכלו אי אפשר יהיה לברך את שבע הברכות.
על מנת להצטרף לזימון בעשרה, צריכים להיות לפחות שבעה גברים שאכלו כזית לחם ועוד שלושה שאכלו דברים אחרים.
על מנת שיהיה אפשר לברך את שבע הברכות, יש צורך שבכל יום יהיה לפחות אדם אחד שהוא 'פנים חדשות' בסעודה (שלא השתתף ב'שבע ברכות' קודם), באם לא – אומרים רק את הברכה האחרונה.
בשבת ויום-טוב אין צורך ב'פנים חדשות' שכן הם עצמם בבחינת 'פנים חדשות'.
בימי השבע ברכות על החתן והכלה ללבוש בגדים נאים כבגדי שבת.
כל מנהגי הברכות נעשים בכל יום בדיוק כמו שבע הברכות בסיום אירוע החתונה.
אין אומרים תחנון כל ימי המשתה, בבית הכנסת בשעה שהחתן מתפלל בו, וכן בבתי החתן והכלה.
מנין הימים
- ישנה מחלוקת האם במקרה בו החופה התקיימה קודם השקיעה – נחשב יום החופה ליום הראשון משבעת הימים וליל החתונה נחשב כבר ליום שני. לכן יש להתייעץ עם רב כיצד לנהוג בשבעת ימי המשתה.
- מנין שבעה ימים נוהג רק כאשר זהו זיווג ראשון לפחות לאחד מן הצדדים.
הוראות הרבי
- על החתן להשתדל לחזור מאמר חסידות בכל סעודת שבע ברכות ולומר ענין בנגלה; ואם לא בכל סעודה – לפחות יותר מפעם אחת.
- נוהגים לערוך אחת מסעודות השבע ברכות בישיבת תומכי תמימים עבור התלמידים. [המנהג הרווח הוא לעשות זאת ביום האחרון – כנראה על יסוד האמור להלן].
- ביום האחרון של שבעת ימי המשתה, צריכה השמחה להיות בתוקף גדול ביותר, שכן הכל הולך אחר החיתום.