המנהג

נהוג אצל חסידים שאחד מקריא בתחילת החופה את אגרת קודשו של הרבי לחתן והכלה לרגל נישואיהם.

אגרת זו מסמלת את השתתפותו של הרבי בחתונה, וכמו שאמר פעם לחסיד אחד: "הרי כתבתי מכתב לקראת החתונה, כאשר אני כותב מכתב הריני גם משתתף בכך. הייתי איפה בחתונה!" ולאחר אמר: "בגופי לא אהיה שם, אולם אהיה נוכח בחתונה". (הכנות לחתונה עמ' 62 הערה 509)

מכתב זה נשלח על ידי הרבי לחתנים, והוא ברכה כללית גם לאלו שמתחתנים כיום. לכן, על אף שאיננו מקבלים באופן פיזי את המכתב, בכל זאת הברכה נמשכת ומקריאים את המכתב שנשלח ב"רוחניות".

נוסח המכתב

מומלץ להכין מראש רשימה של כל הכיבודים בחופה ולהגישה ל'מנחה' החופה שיזמין כל אחד כראוי. כדאי לוודא שהמכובדים אכן נמצאים, ולהכין אופציות לחלופה במקרה של היעדרות.

יש הנוהגים להראות או להשמיע קטע מדברי הרבי ביחידות לחתנים וכלות. לאחר הקראת המכתב, יש המכבדים כהן (או את כלל הכהנים ממקומם) לברך את החתן והכלה בברכת כהנים ("וידבר ה'" עד "ואני אברכם") . נוהגים שכל הנוכחים (ובודאי העומדים תחת החופה) עומדים עד סיום אמירת שבע ברכות.